פסק-דין בתיק עת"מ 46603-02-12

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה שהוגשה נגד החלטת המשיב מיום 12.2.12 לפיה הוחלט כי אין ליתן לעותר מעמד בישראל זאת משום שהמשיב לא שוכנע בכנות הקשר בין העותרים מהסיבות המפורטות בהחלטת המשיב.

יצויין כבר עתה כי החלטתי לקבל את העתירה באופן חלקי באופן שבו ביהמ"ש יורה למשיב לערוך לעותרים שימוע נוסף ולבחון את עניינם בשנית.

 העותר, יליד רוסיה ובעל אזרחות רוסית, נכנס לישראל ביום 24.7.01 עם אשרת תייר ועם פקיעת האשרה בתוך 3 חודשים המשיך לשהות בישראל באופן לא חוקי. ביום 27.12.04 נישא העותר לשירמן מריה, אזרחית ותושבת ישראל (להלן: "האישה הקודמת"). ביום 30.6.05 נשלח אל העותר מכתב המורה לו לצאת מישראל וביום 1.8.05 נמסר לו פעם נוספת כי עליו לצאת מישראל.

ביום 26.1.06 הגיש העותר ביחד עם שירמן מריה בקשה לקבלת מעמד מכוח הנישואין וקיבל רישיון מסוג ב/1 עד ליום 27.9.07 ולאחר מכן קיבל רישיון מסוג א/5. ביום 11.5.06 נולד לעותר ולאשתו ילד משותף. ביום 1.3.09 התגרש העותר מאשתו הקודמת, מריה. הודעה על כך נמסרה למשיב ביום 18.10.09. ביום 22.10.09 כתבה אשתו הקודמת של העותר הצהרה לפיה בהיותה נשואה לעותר נפגש העותר עם המאהבת שלו בשם אלסיה והחל מחודש פברואר 2009 היא והעותר לא גרים ביחד. כן ציינה כי מאוגוסט או ספטמבר התחיל העותר לגור עם נטליה ובאותו זמן המשיך להפגש עם אלסיה ובחורה נוספת. לאור הודעת אשתו הקודמת של העותר זומנו השניים לשימוע ביום 4.11.09 בלשכת המשיב בחדרה לצורך הפסקת ההליך המדורג לאור גירושים. במהלך השימוע כבר היה העותר נשוי לעותרת 1. בתום השימוע נלקחה תעודת הזהות הזמנית של העותר והוא התבקש לעזוב את ישראל תוך 14 ימים.

ביום 21.10.09 כתבה העותרת מכתב למשרד הפנים לפיו היא מכירה את העותר מזה שנתיים ובחודש אוגוסט האחרון מערכת היחסים ביניהם הפכה קרובה יותר והם עברו להתגורר ביחד. נטען כי ביום 26.9.09 נערך טקס נישואין ביניהם בכנסיה במגדל העמק וצורפה תעודת נישואין. ביום 8.11.09 הגיש העותר ערר על ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג. ביום 16.11.09 נמסרה תשובת המשיב לפיה כלל לא הוגשה כל בקשה לגבי הקשר עם העותרת וצויין כי תעודת הנישואין שהציגה העותרת אינה קבילה מאחר שמדובר בתעודת נישואין לבני זוג נוצרים בעוד שהעותר מופיע כחסר דת. העותרים הגישו עת"מ שמספרה 18531-11-09 לביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה, במסגרתה ביקשו לבטל את דרישת היציאה מן הארץ בטענה שהם נשואים. עתירה זו נמחקה בהסכמה לפיה העותרת תגיש בקשה למתן מעמד לעותר, לא לפני שהעותר ימציא למשיב תעודת המרת דת לנוצרי.

ביום 10.3.10 נמסר למשיב מכתב מאת עו"ד יוסי הרשלר לפיו העותר השתייך לדת הנוצרית עוד בטרם הגעתו לישראל והוא רשאי להינשא לנוצרית בת העדה הנוצרי יווני אורתודוקסית. ביום 22.11.10 הגישו העותרים בקשה לפתוח בהליך להסדרת מעמד העותר מכוח הנישואין וקיבלו שאלון לשכת הקשר. ביום 31.5.11 הגיעה ללשכת המשיב המלצת לשכת הקשר לפיה העותר אינו זכאי שבות ואף החזיק בעבר באשרות עבודה מזוייפות. כמו כן נרשם כי קיים חשד סביר באשר לטיב הקשר ואמינות הנישואין של העותרים ולכן מומלץ לערוך בדיקה יסודית ומקיפה בטרם הטיפול בשינוי מעמדו של העותר בישראל. העותרים זומנו לשימוע בלשכת המשיב ביום 13.9.11. לאחר השימוע הועבר עניינם של העותרים לדיון בוועדה לשכתית שבסיכומה הוחלט על ידי מנהל הלשכה לדחות את הבקשה מהטעמים שלא הוצגו די ראיות כגון תמונות משותפות על פני כל תקופת ההיכרות; שלא ניתן להתעלם מההיסטוריה הבעייתית של העותר; שהעותר נדרש לעזוב מספר פעמים ולא עזב; והתרשמות שלילית מכנות הקשר. החלטת המשיב המנומקת נשלחה ביום 12.2.12 וכנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן.

העותרים טוענים כי החלטת המשיב אינה סבירה, פוגעת בזכויותיהם ואינה עומדת בכללי הצדק הטבעי. נטען כי מדובר בהחלטה סתמית ולאקונית אשר אינה מנומקת כלל ואינה מבהירה באילו קריטריונים לכאורה לא עומד העותר. נטען כי המשיב לא נימק מה משמעות העדר שכנוע בכנות הקשר ומה הוביל למסקנה שהקשר אינו כנה.

נטען כי העותרים הציגו לא פחות מ- 94 תמונות משפחתיות בהם מופיעים העותרים יחדיו ועם בני משפחה אחרים. כן נטען כי השימוע שנערך לעותרים נערך על ידי פקידת משרד הפנים שאינה דוברת את השפה הרוסית ולמרות שהייתה עובדת המשרד שתרגמה את מהלך השימוע, העותר סבור כי נפל פגם בהליך השימוע ויש חשש כבד שדבריו ו/או השאלות שהופנו כלפיו לא תורגמו נכונה והוצאו מהקשרם.

העותרים טוענים כי המשיב לא הציג ראיות כלשהן לטענה הסתמית שהוזכרה בסעיף 3 למכתב הסירוב בנוגע להאשמת העותר בחוסר ניקיון כפיים ושימוש באשרות מזוייפות. נטען כי לא הוגשה כל תלונה למשטרה נגד העותר בגין שימוש באשרות מזוייפות והדבר מעיד על העדר ראיות בעניין זה.

העותר טוען כי שהותו בארץ נועדה לשם שמירה על התא המשפחתי ודאגה ומחוייבות לבנו הקטין שנולד בארץ וחי עם גרושתו כאשר העותר משלם לגרושתו מזונות מדי חודש ודואג לבנו הקטין.

נטען כי ההחלטה שקיבל המשיב בעניין העותרים מלמדת כי לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים או כי לא ניתן לשיקולים השונים משקל נכון וראוי. נטען כי השיקול הרלוונטי ביותר במקרה דנן הינו כבודו של העותר כאדם וזכותם של העותרים לנהל חיי זוגיות ומשפחה. נטען כי שיקולים אלה לא נלקחו בחשבון ולא בוצע איזון כלשהו מול שיקולים אחרים ועל כן מדובר בהחלטה בלתי סבירה.

יצויין כי העותר צירף תצהיר מיום 31.3.12 של אשתו הקודמת, אשר כותבת כי היחסים בינה ובין העותר הינם טובים וכי העותר משלם את דמי המזונות, דואג לבנו ושומר על קשר עם בנו.

המשיב טוען כי על פי חוק הכניסה לישראל ישיבה בישראל תהיה על פי רישיון ישיבה לפי החוק והסמכות למתן רישיונות ישיבה ושיקול הדעת לשימוש בה מסורים לשר הפנים או מי שהוסמך על ידו לכך. שיקול הדעת בהענקת רישיונות הוא רחב ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי ייכנס בשעריה. כמו כן, על פי סעיף 7 לחוק האזרחות לשר הפנים שיקול דעת אם להעניק אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח ישראלי. תנאי לאישור בקשה להתאזרחות מכוח נישואין הוא הנחת תשתית ראייתית לקיומם של מרכז חיים בישראל וקשר נישואין כן ותא משפחתי משותף. הרציונל העומד ביסוד הנכונות להתיר את שהיית בן הזוג הזר בארץ ולאפשר את התאזרחותו הוא הגנה על שלמות התא המשפחתי ומניעת הדילמה בין קיום תא משפחתי משותף לבין המשך המגורים בארץ. רציונאל זה אינו מתקיים כאשר יש ספקות בנוגע לכנות הקשר ולמניעיו של העותר.

המשיב החליט שלא להכיר בעותר כבן זוגה של העותרת לצורך החלת נוהל בני זוג שכן המשיב טוען כי לא התרשם מקיומו של קשר כנה ואמיתי בין העותרים, זאת על סמך מספר גורמים מצטברים כגון התמונות שהציגו העותרים, בהן אין תמונות הקודמות לשנת 2010; סתירות שעלו בשימוע; עברו הבעייתי של העותר ששהה בארץ שלא כדין תקופות ממושכות ולא בחל באמצעים, כולל שימוש בתיעוד מזוייף והתניית תשלום מזונות לבנו כדי להשאר בארץ ולעבוד בה.

נטען כי במסגרת שיקול הדעת של המשיב נלקחו בחשבון גם ראיות מנהליות נוספות מסוג מכתבים ומסמכים שהציגה גרושתו של העותר, אשר שופכים אור על התנהלותו ומשלימים את התמונה העובדתית. לכן נטען כי אין המדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני.

המשיב טוען כי בשימוע שנערך לאשתו הקודמת של העותר טענה זו כי 3 חודשים לאחר שהחלה להתגורר עם העותר נגמרה לו האשרה ובעצת עו"ד, לפיה כדאי שיינשאו על מנת להסדיר לעותר את האשרה, החליטו להנשא. כמו כן הסבירה כי בפועל נישואיהם היו פיקטיביים ולא באמת שררו ביניהם יחסי זוגיות כנים. כמו כן, אמרה כי חודשיים לאחר שהוארכה אשרתו של העותר בפעם האחרונה נודע לה כי הוא למעשה מקיים יחסים עם אישה אחרת ואף שכר לה דירה וכי במקביל לאותה מאהבת החלו יחסיו של העותר עם העותרת. גרושתו של העותר הצהירה בשימוע כי העותר חתם על מסמך לפיו הוא יתחייב לשלם מזונות לבנם המשותף אך כתנאי לכך שגרושתו תעמוד ב"הסכם" ותשתף עימו פעולה בפני משרד הפנים להארכת האשרה.

המשיב טוען כי בשימוע שנערך לעותרים ביום 13.9.11 עלו סתירות רבות, כמפורט בטיעוני המשיב.

כן נטען כי לא נעלמה מעיני המשיב העובדה שלעותר ילד אזרח ישראלי אך אין באבהות זו כדי להקנות לעותר מעמד כלשהו בישראל ובאפשרות העותר להגיע לבקר את בנו באמצעות בקשות מתאימות על פי הנהלים.